פורים חג היין הישראלי

איך נמכור יותר יין בישראל? – חלק 2

אז איך נמכור יותר יין במדינת ישראל? נביט בחג השבועות המגיע אלינו. נביט ונזכר כי במקורו הוא איננו חג הגבינות. איננו חג החלב. הוא חג הקציר. הביכורים. חג הטנא. החלב היה המשני ולא העיקר. מישהו הפך את שבועות לחג הגבינות.יד מכוונת. מועצת החלב. תנובה. ולמה תנובה החליטה להפוך את חג שבועות מחג הביכורים לחג הגבינות? למה המכולות והשווקים שיתפו פעולה עם המהפך? מכיוון שכולם שאלו את עצמם את אותה שאלה: איך נמכור יותר גבינות במדינת ישראל?

היום הכל נראה לנו כברור מאליו. תמיד זה כך. אבל אני מניח שלפני 40 שנים רב אזרחי המדינה לא צרכו יותר מידי גבינות. פרט אולי לגבינה לבנה וקוטג’. לא קשקבל. ולא מוצרלה. לא חלומי. ולא אפואז. במועצת החלב בטח שאלו את עצמם למה בישראל צורכים רק 5 ק”ג גבינה לאדם בשנה, בעוד שבצרפת 60 ק”ג. “גבינות הן לא חלק מהתרבות הישראלית שלנו” היו מתרצים לעצמם.

בואו נבחר חג ונחליט שאנו הופכים אותו לחג היין. כן, פשוט ככה. אפשר לקחת את סוכות ולהחליט שמהיום שותים יין בסוכה. אפשר לקחת את חנוכה ולמצוא איזה מכבי ששתה יין. אבל, לדעתי, המתבקש מכולם הוא פורים. הרי בפורים זאת מצווה להשתכר עדלאידע. כולם יוצאים למסיבות. יש משלוחי מנות (עם יין). ובכלל האוירה שמחה. והרי יין ישמח לבב אנוש. טאדאם! מצאנו שידוך מושלם ליין.

בואו נחליט כולנו, ייננים, יקבים, יבואנים, מוכרים, משווקים מזקקים ושותים ש: החל משנה הבאה אנחנו קוראים לפורים, חג היין. זה כל מה שצריך. כל כך פשוט. כל כך מתבקש. עכשיו, יהיו כאלו שיבואו ויגידו: “רגע, הרי צריך גוף שיהיה “מנהל על”. שיכוון את המערכת. שיקבל את החחלטות. שייתן קו מנחה. שידחוף את הסיפור הזה של חג היין הישראלי בפורים. לנו ביין אין כח כמו למועצת החלב.אנחנו מפוזרים. כל אחד לעצמו”. וזה אכן טיעון טוב, שאין להתעלם ממנו. אבל לאותם טוענים אומר רק 2 מילים: סינכרון חברתי.

מדוע בסיום קונצרט, לדוגמא, קהל רב מתחיל למחוא כפיים, כל אחד בקצב שלו, ולפתע כולם מתחילים למחוא כפיים יחדיו? זאת בדיוק התופעה הנקראת סינכרון חברתי. ברגע שלקבוצה גדולה יש את אותה מטרה, וכולם פועלים באותו האופן, הדברים מתחילים להסתנכרן מעצמם. קצב מחיאות הכפיים הופך למקצב אחיד. אם כולנו נחליט שחג פורים יהיה חג היין. כל אחד יארגן את המלאים שלו בהתאם. ידבר עם המשווקים שלו. שידברו עם המוכרים שלהם. כולם לפתע יפעלו ויעבדו באותו מקצב.

בכך שמועצת החלב הפכה את חג שבועות לחג הגבינות- הגבינות הפכו לחלק מהתרבות היהודית/ ישראלית. הגבינות התחילו להיצרך גם מחוץ לחג עצמו. להכנס לתפריט הישראלי. מעדני החלב פתאום הופיעו. יוגורטים. מחלבות. ייבוא. הצריכה עלתה. אם נצליח, ואין סיבה שלא, להפוך את פורים לחג היין – נצליח בעצם להכניס את היין לתרבות שלנו. לחלק מה “ישראליות”. פתאום ישתו יין גם חיילים במילואים. גם צעירים במסיבות. יין יהיה מקושר עם חגיגה. עם שמחה. פתאום יתחילו לדבר על יין. לשאול “הי, איזה יין אתה מביא היום בערב?” היין ייכנס סופסוף לתפריט הישראלי.

Close