פורנו יין ליום הולדת 40

את חגיגת יום ההולדת ה 40 שלי התחלתי לתכנן ממש ביום שאחרי יום ההולדת ה 39. סיפור אמיתי. היה ברור לי שאני הולך לערוך משתה יין לא הגיוני בעליל. אורגיית פורנו יין שתהווה שחיתות מוסרית. אני רוצה שהשומן  ייזל לי על היד כשאני נוגס בבשר. אז יצאתי לדרך: את החדר הפרטי בבסטה, הזמנתי 7 חודשים מראש. זה חייב להיות הבסטה. את היינות אספתי במשך שנה. (חלקם לא יכלתי להתאפק ושתיתי עוד לפני). ורשימת המוזמנים היתה כואבת אך היה עליה להיות מצומצמת מאוד וסגורה.

ואז יום אחד זה קרה. הנה אני בן 40. הופ, הופ טרה לה לה.

נשוי. אבא. משכנתא. מקריח קירח. כרס. מובטל. שיכור. איזו נקודת פתיחה מצויינת ל 40 השנים הבאות. ואכן העובדה שאני מובטל בימים אלו מאפשרת לי זמן לא מבוטל להרהורים על מה שהספקתי לחוות בשנים הראשונות לחיי והייתי רוצה לשתף אתכם בכמה מהם:

  • שכבתי עם 40~ נשים בחיי (לפי חישוב של 10 שנות הוללות X בחורה ברבעון)
  • ראיתי את האבנים המתגלגלות בהופעה 3 פעמים. ראיתי לייב גם את: U2, אואסיס, לו ריד, פול מקרטני, לאונרד כהן, רדיוהד.
  • בחישוב גס, שתיתי/ טעמתי באיזור ה 4000 יינות בעשור האחרון.
    • 3 מתוכם היו DRC: לה טאש 2011. רומנה סיינט ויואן 2004. רישבורג 2001 (הראשון והטוב מכולם)
    • שתיתי כל חלקת גראנד קרו בברוגון שידוע לי (חוץ מרומנה קונטי)
    • שתיתי את כל ה1ST קרו בגדה השמאלית של בורדו (ואני לא מבין למה מוטון נמנה ברשימה זאת.)
  • היין הראשון שהכניס אותי לכל הבלאגן הזה: קברנה סוביניון 1999 של יקב מרגלית. שתיתי אותו בספטמבר  2006 במסיבת אירוסין של אשתי ושלי ואני זוכר שאמרתי לעצמי: וואוו זה באמת יופי של יין. אני רוצה לדעת עוד עליו.

כמה מהיצרנים/ היינות האהובים עליי ביותר (למקרה שתרצו לקנות לי מתנת יום הולדת):

  • בורגון: רנה אנג’ל (ז”ל), קריסטיאן סרפה, ג’וזף דרואה, פרייה רוק, הובר לאמי (היחידי מהלבנים)- כמובן שלרואה ו DRC, אבל זאת לא חכמה.
  • ריוחה: וינה טונדוניה, קון אימפריאל, קסטליו יגיי
  • בורדו: לאפיט, קוס ד’אסטרונל, שאטו מונטרוז (סיינט אסטף)
  • פיימונטה: ברונו ג’יאקוזה, אלדו קונטרנו
  • ויש עוד כמה… אבל אני חושב שהכיוון הוא ברור.

2 היינות הראשונים נשתו ב 2 ארועי יום הולדת שונים. כל השאר היינות נטעמו יחדיו בחדר הפרטי בבסטה שם חגגתי ביחד עם חיים שרגא, ידידי היקר:

Domaine Arlaud Clos de la Roche Grand Cru Domaine Arlaud Clos de la Roche 2007 – זאת לא הפעם הראשונה בה אני שותה את היין הזה ונדמה שהוא מבוגר בעשור מכפי גילו. צבע חלודה ברור ואפילו מעט עכירות. אולי זה היצרן. אולי זאת השנה. אולי זה שניהם. אם זאת דבר לא ניפגע בטעימה עצמה. אף נהדר של פרחי ורד מיובשים, עור ותבלינים. בפה חומציות בורגונית נפלאה. אורך ואלגנטיות. זהו יין פנטסטי בכל קנה מידה שאם בבעלותכם בקבוק הייתי ממליץ לכם להקדים ולשתות אותו.

Tenuta delle Terre Nere Guardiola Rosso Etna 2011 – מבנה, גוף ואורך שנותנים ליין הזה עוד שנים רבות קדימה של יישון. הוא מאוד עוצמתי וטאניני כרגע, אך עם זאת הוא עדיין מצליח לנגן על כל בלוטות הרגש שיקב גדול יודע לייצר. זוהי תופעת טבע הנקראת נרו מסקלזה.יינות אלו ימכרו בשנים הקרובות במכירות פומביות ויהפכו ליינות אספנים. עוצמתי ומרגש.

Pierre Gimonnet et Fils “Special Club” 2004 – השמפנייה האין סופית. כשאני חושב עליה, כמעט שבוע אחרי ששתיתי אותה, אני מרגיש שוב את טעמיה בפי. מינרליות אין סופית. מורכבות בלתי נגמרת. פרי לבן ארוך, ארוך ארוך. אלו הם כינורות המלאכים שמנגנים לי “יום הולדת שמח”.

Bollinger La Grande Annee Brut James Bond 007 Edition 2008 – תודה לחבר נ. שמכיר את חיבתי לג’יימס בונד והביא לי מתנה את השמפנייה הזאת. זה פאקינג בולינג’ר, ומה נגיד? לא נפלנו. אחרי השמפניה האין סופית שהוגשה לפניה, הבולינג’ר הרגישה פחות: פחות מינרלית. פחות חומצית. פחות מורכבת. פחות וואוו. מישהו הוריד את הווליום.

Prunotto Barbaresco 1967 – היין המבוגר של הערב והיחידי שנתן הופעה יחסית צנועה. נפתח עם VA שהורגש באף והשתחרר אח”כ לבוקה יפה של פרחים נבולים. יין קצר יחסית. שנפל ומת אחרי רבע שעה לערך מפתיחתו. ייה זכרו ברוך. עם זאת בחייו הקצרים היה מאוזן, חלוד במידה יפה, ועגול מאוד. עדין אפילו. 

Giacomo Borgogno & Figli Barolo Riserva  1976 – עכור וחלוד כמו צנרת ישנה. עם זאת מלא חומצה וחיות. זהו סטייל מלוכלך שלא מתאים לכל אחד. אולד סקול מארץ האולד סקול.  

Rioja-76 CVNE ‘Imperial’ Gran Reserva 1976 – אלגנטי ונפלא. לא להאמין שזה יין בן 40. עלי ורדים. זייתים שחורים. עשבי תיבול ים תיכוניים. ארוך. מדוייק ומרגש.

Lopez de Heredia Vina Tondonia Gran Reserva 1976 – יוצא דופן ומיוחד. פחות “נקי” מהאימפריאל. יותר פאנקי. סרחוני. נקניק מיושן באף. אני רוצה לכתוב “אדמה רטובה”, אבל המילה “בוץ” עולה לי בראש. כי “אדמה רטובה” הוא ביטוי אלגנטי, ו “בוץ” היא כבר מילה מלוכלכת. תופעת טבע.

Poderi Aldo Conterno Soprana Bussia 1976 – ברולו מתיישן כמו שאתה חולם שברולו מתיישן צריך להיות. בטעימה עיוורת הייתי אומר שזהו ברולו בן 15, אולי 20, שנים. אין סיכויי שזה יין בן 40. פרש. פרחוני. צלול. (אמנם הצבע מסגיר את שיש כאן גיל). דובדבנים לנצח. עגול. ארוך מאוד. שכבות על שכבות של טעמים וריחות.

Giacomo Borgogno & Figli Barolo Riserva 1996 – סנוקרת. העוצמה של הברולו הזה פשוט פנומנלית. גברי. מחוספס. טאני. יכל להיות שאפילו עדיין קצת סגור. הרים של עוצמה ושרירים, שצריכים עוד זמן להירגע וליפול למקום הנכון שלהם. אינני מתכוון לפצצות עץ אשר מגיעות מהחבית. כוחו של הברגונו הזה הוא מאיכות הפרי שלו. להמתין איתו עוד 5 שנים לפחות. עדיף עוד 20.

היו עוד 4 יינות לבנים גם באותו ערב, אבל מי כבר זוכר…

Close