יינות השבוע 30/04/2016 – פסח

הנה פסח נגמר. זהו תודה לאל, הילדים חוזרים לגן. אפשר לחזור לנשום. פסח מביא איתו מכירות יין. אפשר לקנות הרבה. ובזול. בעיקר יינות פשוטים. שולחניים. יומיומיים. איך שמחלקת השיווק רוצה לקרוא להם.

אז יש כאלו שמסכמים את היינות המומלצים לפני החג. אני מסכם אחרי.

המאכזבים:

דומיין נטופה רוזה 2014 – יין פשוט לא טוב. כמה שעפתי על האדום שלהם, ככה אני מאוכזב מהרוזה. בגלל יינות כאלו אנשים לא אוהבים רוזה. פלינטי. מחומצן. חסר כל פינס או איזון. יכל להיות בדיקבוק לא טוב, אבל קשה לי להאמין. דמיינו לשמוע נגינה על כינור צורם.

יקב עגור סירה 2013 – סירה חסר כל חן וחמיצות. מי פרי שחורים. שטוחים, ללא עומק וללא מורכבות. יין עייף. משעמם וחסר חן.

שאטו גולן גשם לבן 2014 – מבוסס על גרנאש בלאן ומרסאן. למרות אף נחמד של אננס ודשא הפה מאכזב מאוד. מרירות שקדים בולטת מאוד, מונעת איזון. חמיצות חסרה וסיומת קצרה הופכים את היין הזה ללא מהנה ולא כדאי לתג מחיר של 150 ש”ח+.

הטובים:

דלתון קברנה סוביניון 2014 – אני לא מהחסידים הגדןולים של יקב דלתון. היינות שהם עושים שם מלאים ביותר מידי עץ. אך דווקא יין זה הוא נהדר, נעים וטעים. מלא פרי אדום בשל. קסיס. ומעט פלפל שחור. מאוזן היטב ומתומחר נהדר. זהו יין יומיומי טוב מאוד.

רד פואטרי חברות 2010 – בלנד של סירה וקריניאן. זהו גם יין פשוט ליומיום. קניתי אותו ב 30 ש”ח בערך. הוא כבר קצת עייף, לפני שנה – שנתיים היה יותר טוב, אבל… יש משהו ביינות של רד פואטרי שעובד טוב. עשייה של עולם ישן. רמיזה לפחות. חמיצות טובה. חלודה. הם מראים שלא צריך לפצוץ את היין בעץ בשביל להרשים. הצד הקליל של הסירה אבל ללא ספק המהנה מאוד.

טראפיצ’ה סירה 2013 – כל הדרך מצ’ילה מגיע אלינו סירה ב50 שקלים. למרות שלא חסכו כאן בעץ, הפרי מורגש יפה. זהו סירה מלא ומודרני. עם שזיפים טריים, קפה וסיומת של עשבי תיבול. כמה פעמים בשנה אני מארגן לחברים שלי ערב שנקרא “אנטריקוט ואלופות”. זהו ערב, שכשמו כן הוא: ליגת האלופות וסטייקים של אנטריקות. והטראפיצ’ה הזה הוא היין המתאים ביותר להגיש לחברים בערב שכזה.

Georges Duboeuf Beaujolais Rosé 2014 – רוזה מבוסס סירה. נעים ופרחוני. עדין, אך לא עדין מידי. עקצוצים במקומות הנכונים. מינרליות יפה ותותים טריים עד קצה העולם. כן הוא קצת חנפן, אבל אני אוהב שקצת מתחנפים אליי. 3 ב 100. פצץ.

המומלצים:

יקבי כרמל קריניאן הסדרה האזורית 2009  – אם מומוצע היינות הישראלים היו נותנים תמורה כזאת במחיר כזה, היינו היום מעצמת יין ברמה של פורטוגל. עשיר ומורכב. חמיצות נפלא ואיזון. עסיסי, לעיס ובעיקר טעים. פראיות של קריניאן שאי אפשר לטעות בה. יין ב40 שקלים, מבציר 2009 שעתידו עוד לפניו. נהדר.

יקב סוסון ים רומיין 2011 – בלנד של גרנאש, מורוודר וסירה. מצד אחד מתובל כמו שזני הים התיכון יודעים להיות, מצד שני הוא מאוד FRESH. סיגליות ודודבנים באף. שזיפים בשלים עם עשבי תיבול בפה.  עשייה נפלאה ומדוייקת. סיומת בינונית-ארוכה. תנו לי מהיין הזה עוד.

מיה לוצ’ה רוסו 2012 – מבוסס קריניאן. אולי הקריניאן הישראלי הטוב ביותר שיצא לי לשתות. ושתיתי כבר כמה. הוא מורכב. בשל. חד. עמוק. כבד. אבל ממש לא כבד מידי. ומעל הכל יש בו משהו מפתה. מפתה מאוד. סקסי. קסיס. עסיס. ג’וסי. לעיס. מממממ… יוצא מהספקטרום של הנורמה ונוחת חזרה למציאות רק אחרי שהבקבוק מסתיים.

Close