בלאן דו קסטל, La Vie – דומיין קסטל

יקב קסטל La Vie
יקב קסטל La Vie

אחד הסימנים הראשונים שמצביעים על רמה נמוכה של מסעדה הוא התפריט. מסעדה שמגישה גם סושי, גם פסטה, גם המבורגר וגם חומוס היא כנראה מתכון לאסון. מסעדה צריכה קונספט וצריכה מיקוד. דע מי אתה. למי אתה פונה. מה אתה אומר. איך אתה מדבר. איך אתה פועל. ועם אילו כלים.

כך נכון הדבר גם לעסקים אחרים. כך נכון הדבר גם לאנשים. וכך נכון גם הדבר ליקבים. לדעתי אחת הבעיות המרכזיות של הרבה מיקבי ישראל היא שהם חסרי מיקוד. הם כמעט ולא מנסים להתמחות בדבר אחד. בזן אחד. בסגנון ספציפי. הם עושים גם קברנה וגם פינו-נואר. גם רוזה וגם יינות קינוח. ג’בץ’. יש שיגידו שחופש התנועה הזה טוב. אני חושב שהוא רע. מעטים היקבים שיש להם קו נקי. שעושים 2-4 יינות ברורים. קו ברור של עשייה. פוקוס. אופטימיזציה משנה לשנה. מציבים את עצמם במקום מסוים. בנקודה מסוימת בקו האופק הישראלי.

כזה הוא יקב קסטל. מי אני בכלל שאדבר על יקב קסטל? אולי גדול יקבי ישראל. השפיץ של הפירמידה. משנה לשנה אותם 3-4 יינות. אותה מחשבה. אותו קו. דוגמא למופת. קו בורדלזי ברור באדומים. נשיקות לבורגון בלבנים. עולם ישן. צרפת. קונספט. אז למה אתם מוצאים עכשיו את הבלאן דו קסטל, La Vie? בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה וגוורצטרמינר. מה זה? גם סושי וגם חומוס?

עזבו את זה שאני חושב שהיין רע ולא עשוי טוב. זה לא משנה. הטעם שלי לא מעניין. אתם דומיין דו פאקינג קסטל, ולא יקב צחי רוזנבלום. היין הזה לא קשור למי שאתם ומה שאתם. אתם האוונגארד. מכתיבים את הקצב. עליכם מסתכלים כשמביטים למעלה. אתם האליטה. שם מקומכם. היין הזה הופך אתכם מיקב קסטל למוניות הקסטל.

Get your shit together

אומנים גדולים גונזים חלק מיצירותיהם. לא הכל חייב להתפרסם. חברות גדולות עושות טעויות שיווקיות. יש מקרה ידוע על קוקה קולה ששינתה פעם את נוסחת המשקה ונפלה בגדול. זה קורה. השאלה איך מתמודדים עם זה.

אני הייתי מעיף את היין הזה מכל מדף אפשרי. קונה בחזרה סחורה אם צריך. הורג את המותג La Vie. ובפעם הבאה לפני שאני משחרר יין חדש לשוק הייתי שואל את עצמי… סושי או חומוס?

Close