איזה מזל היה לנו

אני מביט בבקבוקים הריקים מהטעימה של אתמול בערב ובדימיוני אני מפליג לעתיד. 15 שנים קדימה. אולי 20. הילדים שלי כבר בוגרים. אוהבים יין כמוני. אנחנו יושבים איזה ערב ושותים יין מבציר 2032. ואז הבן שלי שואל אותי:

– “תגיד אבא, באמת שתית קלו ווג’ו 2006 של דה מונטי?”

– “כן. כן.” אני עונה לו. “אז באמת שתינו יינות כאלו”.

– “ומה, הוא לא היה טוב?” מצטרפת ביתי לשיחה.

-” מה פתאום מתוקה. הוא היה טוב מאוד.”

– “אז למה כתבת באינסטגרם הזה שהיה לכם שהוא היה מאכזב?” היא מקשה עליי.

– “הא…. ממממ….” אני נתפס בלי תשובה.

-” איך יכל להיות שקלו ווז’ו מאכזב? 2006! איזה חיים היו לכם אז שיכולתם להתאכזב מגרנד קרו. כמה בקבוקים פתחתם סתם. יינות שאנחנו רק יכולים לחלום עליהם.”

ובאמת, איזו זכות יש לנו להתאכזב מגרנד קרו? הרי יום אחד נביט אחורה, נסתכל על היינות ששתינו ונרגיש שהיתה לנו זכות גדולה. אז כן, היינו נחשבים משוגעים על כל הראש כשהיינו קונים בקבוקים ב 800 ש”ח, אבל ב 2030 הם בטח יעלו פי 8. או יהיו עם 17% אלכוהול בגלל התחממות הכדור. או השד יודע מה. היתה לנו זכות גדולה. איזה מפגרים היינו… להתאכזב מגראנד קרו..? אבל תמיד אנחנו מפגרים כשאנחנו מסתכלים אחורנית.

– “אבא מה זה אומר שכתבת על ה Bouchard Meursault Perrieres 2004 שהוא רק מינרלי וחסר איזון ויופי?”

– “אני כבר לא כל כך זוכר את היין אבל אני מאמין שהתכוונתי שהיה בו הרבה מאוד גיר והוא היה מלוח. תכונות מאוד אופייניות לחלקה הספציפית הזאת.”

– “אז למה היצרן לא הוסיף חיידקים של חלקות אחרות בשביל לאזן את היין?”

– “אז לא היו מוסיפים חיידקי טרואר ליינות”

– “ולמה שני ה Domaine De Montille איכזבו?”

– “כי הם היו סגורים לגמרי. ולא שיחררו כמעט שום ריחות וטעמים.”

– “אז למה לא בדקתם אותם עם מכשיר למוכנות היין בבקבוק לפני שפתחתם אותם?”

– “לא היה לנו מכשיר כזה.”

– “וה Hubert Lignier Les Baudes  באמת היה כזה טוב?”

– “כן הוא היה נפלא. הביא חוויה של שאמבול מוזיני אמיתי.”

– “וואוו איזה כייף לך ששתית שמבול אמיתי אבא. מה ההבדל בין שאמבול אמיתי לבין היין בסגנון שאמבול שאפשר להשיג בארץ?”

– “תדמיין את ההבדל בין בשר אמיתי לבין בשר מעבדות, הבנת?”

– “אבא וה Gevrey Chambertin Combe Aux Moines של  jadot, אמרת לי פעם שהוא לא היה יצרן אהוב עלייך”

– “נכון הוא לא, אבל זה היה יין נהדר. בדיוק בזמן לשתייה שלו. מה הייתי נותן עכשיו לבורגון פשוט של ז’אדו…”

– “וה Arlaud Clos de la Roche, התכוונת שהוא היה מוכן מידי?”

– “סיפרתי לכם כבר שאמא שלכם ואני היינו ביקב של ארלו?”

– “כן… כן!!! סיפרת לנו כבר 1000 פעמים.”

– “זה לא שהוא היה מוכן מידי. הוא היה יין נהדר. ממש בשיאו. דוגמא מצוינת ליצרן טוב. חלקה גדולה ושנה כייפית לשתייה, אבל…”

– “אני עדיין לא מצליחה להבין למה השנים היו כל כך חשובות אז. הרי היין בסופו של דבר הוא מוצר של הטכנאים ביקב. הם יכולים לשלוט באיזה סוג בציר הם רוצים, לא?”

– “אז יקירתי לא היו טכנאים ביקבים. אז היו יננים. אז לא התערבו במזג האויר ובבקטריות של טרוארים. הגפנים בכלל לא גודלו בחממות בצורה הידרופונית. היתה משמעות לאדמה. לאקלים. לגשם ולרוח.”

אינעל דינאק, איזה מזל היה יש לנו…

Close