החורף היה קר ורטוב. סיפור קצר

החורף היה קר ורטוב. אבל אז הגיע מאי והחורף המשיך. ביוני לא ירד גשם אבל הגפנים סבלו מעצירות מה שיכול לסכן את התסיסה המלולקטית בחבית. יולי היה מושלם אבל זה בעיקר כי לילדים היו עוד קייטנות. אוגוסט הגיע ואיתו הגיעו כל הדאגות שכל אוגוסט מביא איתו בכל שנה. בלבנים, תודה לאל, לא ירד גשם ולא קרה שום דבר מיוחד ולכן חצי מהיבול נהרס. אבל רק בדרום. בצפון הלבנים הראו הבשלה אחידה אבל רק ליקבים שידעו איך נראת הבשלה אחידה. לאדומים אוגוסט היה גשום. מה שאיוורר את הענבים ושיחרר את העצירות מיוני. מי שהמתין עם הדילול הרויח גם הבשלה פנולית בריאה יותר וגם יותר פרי. אבל רק בדרום. הבציר נקבע ל12 בסמפטמבר לשעה 3. מי שהתעכב לבצור היה צריך לעמוד עוד שעתיים נוספות בפקקים בכניסה לכפר.

מכיוון שהיין הגיע מחלקה חמה בשנה קרה, ג’ניס אמרה שחלון השתייה שלו הוא בין 2016 ל 2030 ועד אז הוא יהיה בפלאטו שלו. אח”כ הוא ייסגר שוב ורק אח”כ הוא כנראה יפתח שנית. הגפנים בכרם מטופלות בשיטה הביו-נט’ורליסטית שלא מאמינה כלל בטיפול בגפנים. האדמה קשה וכללת מאובנים רבים מסוגים שונים. מה שתורם גם למורכבות היין וגם מביא נציגים של יצחק תשובה לבדוק התכנות למאגרי נפט באיזור. את היין עשה האחיין של “אתם יודעים מי”. הוא למד שנה במונפלייה ושנה בדיוויס ואח”כ עשה גם 2 בצירים ביקב שורק להבין יותר לעומק את סוד הטעם של הקהל הישראלי.

היין הוכן מ 50% ענבים של היקב, ו 50% ענבי מגדלים חיצוניים (נגוסיאן). הענבים עצמם: 50% גרנאש, 40% קריניאן ו 10% קברנה, סירה, מרלו וטמפרניו (נקרא גם קולסלואו). 100% מהקריניאן מגיע מגפנים בוגרות ו 20% מהמרלו הותסס עם השיזרות (אבל הכוונה רק ל 50% מהענבים שבבעלות היקב). היין יושן ב 30% חביות חדשות, 15% אלון אמריקאי, למשך 14 חודשים. 40% מהיין יושן בחביות סלובניות גדולות בנות 3000-5000 ליטר למשך 18-20 חודשים. תלוי בזן. וה 30% הנותרים יושנו בחביות משומשות. 60% חביות בנות שנה והשאר חביות ישנות יותר. חבית אחת היא טרום פוליקסורה. היין היה כל כך מורכב שהבלנד הסופי נעשה רק אחרי הביקבוק.

היקב לא מאפשר ביקורים ולכן גם לא נוהג לערוך טעימת חביות. (מהיין הבאמת גבוהה של היקב מייצרים בסה”כ 3 דמיג’נים שאחד מהם משמש למילוי הטופינג של השניים האחרים. )
פרקר נתן ליין הזה 99 נקודות וטוען שהוא טעם אותו לראשונה בטעימה עיוורת. הוא זיהה את היין מכיוון שפעם הוא קרא את המאחורה של התווית והוא קישר בין התיאור שעל התווית לטעם בכוס. מדהים. הביקוש ליין כל כך גבוה שביקב החליטו לייצא בכל שנה רק למדינות שעולות לגמר האריוזיון. מזל שבבציר 98, הנחשב לאגדה, דנה אינטרנשיונל זכתה באירויזיון והיין הגיע בקונטיינרים לישראל. עד היום על מדפי הסופרמקטים של אייזרבג’ן תוכלו למצוא את בציר 2011 , אחרי שזו האחרונה זכתה בתחרות של אותה שנה. 2011 נחשב לבציר חלש מאוד באייזרבג’ן. אבל רק בדרום.

Close