Israeli Carignan

יש קריניאן? אז יאללה בלאגן

זה לא קורה הרבה שאנשים שואלים על היין שאני מגיש להם. זה לא קורה הרבה שהם נעצרים לרגע. מתעניינים. מבררים “מה זה היין הזה?”. ארוחות ששי וחג. ימי הולדת וליגת אלופות. לכולם הבאתי בקבוקי יין. את כולם קיוויתי שהסביבה תאהב: שאנשים ישאלו. יבררו. שידלק להם איזה ניצוץ בעיניים. קטן ככל שיהיה. לא קרה.

באיזה שהוא שלב אני והסביבה הרמנו דגל לבן והחלטנו על שביתת נשק. זה קרה מהר מאוד. אני לא רציתי להיות מהטרחנים שמדברים ללא סוף בשבחו של כל בקבוק ובקבוק. מפרטים על מקור הענבים ושנת הבציר. והסביבה מצידה לא רצתה לשמוע הרצאות ולזייף עיניין. נשמע לי הוגן לחלוטין. (נשבע לכם ששתיתי פעם Chateau Lynch Bages עם צ’ונט של שבת חורפית וזה לא הזיז לאף אחד חוץ ממני). אני מרגיש כאדם שחי חיים כפולים. עם החברים והמשפחה אני איש ארץ ישראל היפה. ועם ידידי מעולם היין אני איש העולם הגדול. חוקר והרפתקן.

נדירים, כל כך נדירים, הרגעים האלו שבהם הגבול נחצה והעולמות נוגעים אחד בשני. ניצוצות של סקרנות מגיחים לאויר. וגם כשכבר רגעים אלו מתרחשים, מייד ידאג היקום הגדול לאזן את עצמו וכל חלק ייסוג לאחור וישוב למקומו.
והנה 3 רגעים כאלו קראו לי בתוך חודש אחד. ושלושתם קראו כאשר הגשתי לסביבה קריניאן. כן, הסביבה הגיבה אחרת כאשר הוגש לה יין מזן הקריניאן לעמות קברנה/ מרלו/ שיראז. יחסי הגומלין השתנו. הזרימה הקבועה נעצרה. השאלות נשאלו ואפילו תגובות חיוביות נפלטו בחזרה לכיווני. ואז מייד, כמובן, היקום חזר לאיזון וכולם ישבו למקומם ואכלו גפילטע.

אודה על האמת. אינני יודע אם 3 מקרים הם הוכחה אמפירית מספקת במדעי הסטטיסטיקה בשביל להוביל שינוי בתכנון ארוך הטווח של יקבי ישראל, אבל בתורת המשחקים של היקום הקטן שלי זה מעל ומעבר לכל מה שהיה קודם. טבלת הנתונים של חושיי היין שלי, מציגיה תמונה ברורה מאוד של העדפה אישית וסביבתית לזן הקריניאן. ואתם יודעים כבר שטבלאות לעולם לא משקרות. וככה אני מגיע למסקנה הבאה:

עזבו הכל לכו לשתות קריניאן. עכשיו! ברצינות, לכו עכשיו. רדו למטה, גשו לחנות יין הקרובה, ובקשו מהמוכר קריניאן ישראלי. מבטאים: קא-רינ-יאן. אני לא יודע איך להיות יותר ברור מזה. לא משנה של איזה יקב. מה שקריניאן ממוצע נותן בכוס, רק מעט קברנאים מצליחים להשיג. הוא עסיסי. חומצי. פירותי. וטעים. אוי כמה שהוא טעים. פתאום יש חיים. יש עיניין. בלי לותר על המורכבות. על פוטנציאל היישון. על הוואוו. כי קריניאן זה לא סתם כייף, זה מויי כייף.

ויתקין קריניאן 2011
הקריניאן שכנראה התחיל את הכל. ה11 מרגיש מאוד קטיפתי. למרות שהעץ עדיין מורגש, מדובר ביין נהדר. עגול מאוד. על סף ההדוניסטי אפילו. מסוג הבקבוקים שאפשר למזוג כוס ועוד כוס ועוד כוס ואופס, מותק סיימתי את הבקבוק. נעים. טעים מדוייק. קריניאן נהדר בכל אספקט.

קריניאן בינימינה ריזרב 2011
לא יאמן שהיין הזה נמכר בפחות מ60 שקלים. גניבה מארץ הגניבות. על סף הלא חוקי. גוף בינוני-כבד. חומציות משגעת. טעימה. יין טעים. לעיס. מלא קסיס. מלא פרי אדום באף ובפה. בטעימה עיוורת לא הייתי מנחש שזהו יין ישראלי. ייננות במיטבה. במשך הזמן מוציא גם עור ואדמה באף. אפילו ורדים. פשוט יין מצויין. אין מילים.

קריניאן יקב שורק 2013
גילוי נאות- את ניר שחם, הייננן, אני מכיר היטב. הוא מורי ורבי בעולם היין. ובכל זאת. מכולם, זהו הקריניאן שהכי הייתי מחכה איתו. לא עשור. אבל כן עוד שלוש. לפחות. כרגע הוא מתפזר. העץ מקדימה. הפרי מאחור והחמיצות בצד. אבל הוא עשיר ומורכב בטעם. כבר עכשיו הוא מעניין והוא יהיה עוד הרבה יותר מעניין. הוא ישתנה. ירגע. יתפתח. הוא מראה פוטנציאל נהדר קדימה. לקנות לשים בצד. זה ישתלם. ללא ספק הקריניאן אם האף הכי אדמתי שפגשתי.

טעמתי גם את הקריניאנים של: סומק, רקאנטי, כרמל, טריו, יקב גבעה ואלונה. כמעט כולם, ללא יוצא מן הכלל, טובים וראויים. טעימים. נותנים תמורה טובה יותר מרב הקברנה-מרלו-שיראז שקיימים שם בחוץ. לא פחות חשוב, כמעט כולם יעלו פחות. אז בפעם הבאה שאתם הולכים לארוחת ששי או לארוחת חג. ליום הולדת או סתם לליגת האלופות. אתם יודעים מה להביא – קריניאן.

Close