Argentina-wines

יין ואוכל בארגנטינה – יולי 2015

גם הארגנטיניאים מוחאים כפיים כשהמטוס שלהם נוחת.
הם מאוד דומים לנו. מעריצים את ישראל. באמת. לא אחד ולא שניים הסתכלו עליי כאילו הגעתי מהעתיד. “אתה משיראל?” הם שואלים בעיניי ילד. רוצים לגעת בך. ממש.

בואונוס איירס ענקית. או “ענקיסטית” כמו שהבת שלי אומרת. אבל ממש ענקיסטית.
והיא עיר יפה. “יפה כמו אלזה” כמו שהבת שלי היתה אומרת. והיא גם מרהיבה .טעימה. צבעונית. ומפתה.

נדמה לי שבואונס איירס היא מה שרומא כנראה היתה אי שם בתחילת שנות ה 80: מודרנית, אבל לא מודרנית מידי. יקרה אבל לא יקרה מידי. עדיין אוטנטית. פשוטה. אמתית. לפני שצונמי הגלובליזציה הביא איתו את גליי התיירים. מצאתי את עצמי שיכור ב1 בבבוקר בוהה בגברים מבוגרים רוקדים טנגו עם בחורות צעירות. מהופנט מהיופי. כמה יופי יש בעולם שלנו.

שכונת פלרמו הרומנטית עם הרחובות הקטנים. חנויות הגדים. הברים. בתי הקפה. והמסעדות.
ו סאן טלמו, עם שוק העתיקות של סוף השבוע. הופעות הרחוב. הברים. בתי הקפה. והמסעדות.
הנמל ששופץ, פורטה מאדרה, עם הטיילת. והנוף. והשחפים. והברים. ובתי הקפה. והמסעדות.

וכן הסטייקים טובים. טובים מאוד אפילו. (אבל בהדסון הם יותר טובים). והפיצות מעולות. אבל ממש מעולות (אבל רק אם אתם אוהבים, כמוני, פיצות עבות). ואמפנדס בשר אפשר לאכול עד שמתפוצצים. והבירה קרה, זולה ובלונדינית, כמו שאני אוהב. אבל היין… אויי היין. כמה קשה למצוא יין ארגנטינאי טוב.

הארגנטינאים אוהבים את היין שלהן מתובל בעץ. המון עץ. זה כנראה משהו בתרבות שלא מובן לי עד הסוף. כמו סרט אנימה של הבמאי היפני הייאו מיאזאקי, מלא סימבולים ורמזים שאנחנו במערב לא מכירים. לא פגשתי יין אחד שהיה מאוזן מהבחינה של עץ ופרי. כולם ללא יוצא מן הכלל פשוט שחו בעץ. יינות רבים היו על גבול הפורטיות. של חמצון ובשלות ריבתית. עם המון עץ.

נורא רציתי להיות מופתע. לגלות עולם שלם של עשייה וטרואר. ללמוד שמלבק יכל לתת הופעות שונות. ברמות שונות. באמת שקיוויתי למצוא גל חדש של ייננים ששוברים את המסורת. שממציאים מחדש את העשייה. או שחוזרים אחורה. או נוסעים קדימה. אבל עושים משהו. אז נכון לא שתיתי את היינות הכי יקרים שלהם. אז אולי אני מפספס. ונכון היו גם יינות שהפרי נתן פייט והם היו טובים. טובים מאוד. עשויים היטב. אבל עדיין עם המון עץ. נדמה שכולם על אותו פלאטו. כולם למדו באותה אוניברסיטה. מאותו ספר. אצל אותו מורה.

טעמתי בערך 30 יינות >> על 4 כתבתי >> רק 2 אהבתי. >> 1 קניתי.
כמה דוגמאות לחוויה שלי ביינות ארגנטינה:
על ה Guarda Cabernet Franc 2012 כתבתי שהוא יין פשוט עצוב. קברנה פראנק שחור. 14.5% אלכוהול. הג’אסטין ביבר של הקברנה פראנקים בעולם.
ה Son Vida Cabernet Sauvignon 2012 – כבר לפי הצבע בכוס אתה יודע מה אתה הולך לשתות. טעמנו 1000 קברנה סוביניונים כאלו. וימשיכו לייצר לצערנו עוד אלפים כאלו גם בעתיד.
את Bodega Noemia de Patagonia ‘A Lisa’, Rio Negro 2012 – מלבק מאיזור פטגוניה. איזור קר יותר. סיכמתי אותו במעלה אחת: נוראי.

לא תמצאו בארגנטינה כמעט שום יינות מיובאים. אם ממש תתאמצו, תגלו כמה צ’יליאנים וכמה ברונלואים. כשנסיתי לברר מדוע יינות אירופה אינם מיובאים לארגנטינה הוסבר לי שאין להם ביקוש. שהארגנטינאים מעדיפים את היינות המקומיים שלהם. אבל אז גם הזכירו בקצרה את המיסוי הכבד על יינות מיובאים, בכדי לתת עדיפות לייצרנים המקומיים. וזה אולי האקדח המעשן.

אלו היינות הממולצים שלי:
Atamisque Catalpa Pinot Noir 2012
פינו נואר ממנדוסה. וואלה יש לו צבע של פינו נואר. ואף של פינו נואר. בפה הוא חסר את המורכבות והמסתורין של בורגון. אבל הוא טוב. רמת בורגון טובה. אולי אינני צריך לתת השוואות לבורגון? מעט לא מאוזן. בשל. מעט מריר בסיום. אבל בסה”כ יין טוב.

Gen del Alma ‘JIJIJI’ Malbec – Pinot Noir, Tupungato 2015
יופי של לייבל. ויופי של צבע. מזכיר סירה סגלגל בקצוות. באף הרבה תותים בפלפל שחור. מעט עור. מעט אבק. יופי של אף. הלוואי והפה יהיה טוב…. בפה היין מאוד צעיר. ברמת הבוז’ולה. זהו יין נפלא ליום יום. קליל, נעים ולא מורכב. קצר. יתאים פיקס לקייץ שלנו כאן. קליל וטיפש ועושה עבודה טובה בזה.

Bo Bo Gran Corte Malbec – Cabernet Sauvignon 2015
עדיין יש עץ אבל… באף, ארון בגדים ישן. פרי בשל. מעט עובש. חלודה. אף מורכב ויפה. הפה טאני ומעניין. ארוך מאוד. לעיס. טעים. יין בן 5 שמרגיש צעיר. הכל עוד מאוד מהודק. מסודר. תורידו נגיעת עץ ויש כאן יין טוב מאוד. וכנראה זה עיניין של גיל. הנה יין ארגנטינאי שמצריך יישון. משתנה בכוס. יופי של יין. יהיה טוב יותר עוד 3-5 שנים.

Rutini Cabernet – Malbec 2013
על היצרן הזה המליץ לי ידידי שרון תלמי. זהו הבלנד השני של מלבק וקברנה שאני אוהב. אולי זאת מקריות סטטיסטית ואולי יש משהו בזנים האלו שמשלימיים אחד את השני. גם כאן עשייה מאוד מודרנית עם הרבה עץ אבל, יש אלגנטיות. איזון. מבנה. סדר. מורכבות. שכבות. פרי. אורך. נעימות. משי. יש משי ביין הזה.

אלו כמה מקומות מומלצים:
Pizzería Güerrin
במרכז העיר. זה האבו חסן של הפיצריות בבואנוס איירס. אפשר לשבת ואפשר גם לאכול בעמידה עם כוס בירה. פיצה עבה שמוכנה במחבת ברזל. עם טון של מוצרלה ותוספות. מזרק כולסטרול ישר לאבי העורקים, אבל אוי כמה שזה טעים.

Parrilla Don Julio
בשכונת פלרמו נמצאת אחת ממסעדות הבשרים הותיקות של בואונוס איירס: דון חוליו. זהו ממש מוסד. מבחר גדול של יינות. אמפנדס למות. קינוח פלאן מצויין. מסוג המקומות שפותחים כפתור במכנסיים אחרי הארוחה.

Parrilla El Desnivel
בשכונת סאן טלמו. על הרחוב הראשי נמצאת המסעדה הזאת. נראת כמו חור בקיר וקצת מסחרית, אבל- איזה בשר מגישים שם. יא רבנאן. ללקק את הצלחות. מקבלים רק מזומן.

Parrilla La Cabrera
שכונת פלרמו. עוד מסעדת בשרים שמגישה סטייקים למות. נבחרה בשנת 2014 לאחת מ 50 המסעדות הטובות בדרום אמריקה ע”י הדירוג של סאן פלגרינו.

M Salumería
שכונת פלרמו. בר יין איטלקי. קטן. קטן. קטן. אולי 20 אנשים נכנסים. מבחר נהדר של יינות ארגנטינאים בכוסות. פסטה נפלאה. גבינות טובות. אנשים נחמדים. מה צריך יותר?

Bar Du Marché
איפה שהוא בעיר. עוד בר יין קטן. מגיש כ 70 (!) יינות בכוסות מידי ערב. פלטת גבינות מקומית וטובה. אחלה מקום להעביר בו ערב.

Salon Canning Parakultural
שכונת פלרמו. זהו מועדון טנגו. חכו!! תקשיבו לי!! איפה שהוא בעיר. לכו לשם. אבל לא לפני חצות. הלהקה עולה לבמה רק ב 2 בבוקר.  תשבו בשולחן. תזמינו לכם משקה ותנו לקסם של בואנוס איירס לעטוף אתכם מכל הכיוונים.

Tango Class

A post shared by Zacki Rosenblum (@zacki_rose) on

Close