Vosne-Romanee

Vosne-Romanée יוני 2015

כשהייתי בן 10 לערך, הביא לי אבא ספר. היה זה הספר האהוב על אבי כאשר הוא היה ילד בן 10.
לספר קראו “יד הנפץ”. למרות שהקפדתי להראות לו שאני ממש לא מתלהב מהספר, קראתי בשקיקה את עלילות וינטו האינדיאני וחברו הקאובוי “יד הנפץ”. איזו חברות אמת אמיצה ומלאת הרפתקאות ומעללים העבירו אותי השניים האלו. לאורך נופי המערב הפרוע והרי הרוקי. כל מה שילד בן 10 יכול לבקש.

מסתבר שאת הספר “יד הנפץ” כתב נוכל גרמני בשם קרל מאי. כף רגלו של מאי מעולם לא דרכה על אדמת צפון אמריקה. הוא לא ראה אינדיני בחייו ואת התיאורים של נהר המיסיסיפי הוא העתיק מספרי מסעות שונים של אותה תקופה. זה לא הפריע אף פעם, לא לי ולא למיליוני הילדים שקראו את ספריו לדמיין את עצמם רוכבים על סוסים במדבר יורים באקדחים. מסתבר שלא צריך להיות במערב הפרוע בשביל לכתוב על המערב הפרוע.
מכך אני מסיק – שלא צריך להיות בוון-רומנה בשביל לכתוב על וון-רומנה.

כף רגלי מעולם לא דרכה בבורגון. אך אני יכל לתאר את הכפרים, האנשים, הסוסים, החנויות, המרתפים, הריחות והשבילים בעיני רוחי. אני יכל להרגיש את רוח הקייץ הקרירה שנושבת בין הכרמים בדיוק שהצבע הכתום וורוד של השמש השוקעת נעלם באופק. מתחת לצריחיי הכנסיות.

או וון-רומנה. מכל הכפרים של כל היין בעולם, את וון-רומנה שבית את ליבי. את המלכה. היהלום שבכתר. הבלתי מושגת. הילדה הכי יפה בגן.
לחלונך, וון-רומנה, אשיר את הסרנדה שלי עם גיטרה.

Prieuré Roch – Vosne-Romanée Hautes-Maizières 2012
חלקת וילאז’ שנמכרה ע”י DRC לבעלים של DRC. בואו נדבר על שחיטות שילטונית. את רוק או שאוהבים או שלא. אני אוהבים.אי אפשר לטעות בפאנקיות של האף. בעכירות של הצבע. בחלודה ובגסות. אשכולות שלמים. יין כמו שלפני 500 שנה היו עושים. אולי גם 700. אולי גם יותר. ווילאז’ מארץ הווילאז’ים שממשיך להתפתחת ולהשתנות בכוס. נהדר. מלא אופי. לא מתפשר. לא מתנצל. הרזון בפה מסגיר את העובדה שבוילאז’ עסקינן.אך עדיין הוא וילאז’ טוב מהרבה פרמייאים אחרים.

Cathiard – Vosne-Romanée 1er cru Reignots 2012
בדיוק הצד השני של המטבע מפריירה רוק. נקי. נקי. נקי. כמה נקי? נקי חדר ניתוח. יש שאמרו טהור. יכל להיות. אשכולות מופרדים, נו מה. מלא פרי אדום. אדום. אדום. טרי. טרי. טרי. היין הזה הואה פנטזיה של פיקניק ביום אביבי מושלם. בשדה ירוק ומוריק. עם אהובתך היפה. האדמה עדיין לחה מהגשם. פנטזייה קצת ילדוית אבל נעימה. נעימה. נעימה. וזה היין.

Grivot – Vosne-Romanée 1er cru Beaux Monts 2011
גריבו בדיו באמצע בין הרוק לקטיארד. נקי אבל לא נקי מידי. מחוספס אבל לא כמו לפני 500 שנה. או 700. עם הניחוחות האלו של פרי אדום ותבלינים. עור. יש לו גם עוד שנה לעומת השניים הקודמים אז יכל להיות שזה יצא משם. הוא מעין “טקסט בוק” ליין מוון-רומנה. ככה זה צריך להיות. זה יין טוב של וון-רומנה. אבל חסר בו הוואו. המסתוריות. או הפנטזיה. משהו מהעולם שמעבר.

De Montille – Vosne-Romanée 1er cru Malconsorts 2012
אם תריחו פרחים בבורגון, חפשו את דה מונטי. פרחוני באף. מפתה בפה. מאוד פרש. עגול. נשי וגברי. מאוזן. צעיר מאוד וזה מורגש. פוטנציאל יישון נהדר. עדין אבל מורכב.

Méo-Camuzet – Vosne-Romanée 1er cru Brûlées 2012
ככה כתבתי לעצמי בזמן הטעימה: “גפנים בנות 80. כוס אמק איזה אף. איזה אף כוס אמק. יותר שחור. יותר בשל. יין טעים. מאוד ג’וסי. לעיס. פוטנציאל יישון עצום. יין טוב. פשוט טוב. פשוט טוב. פשוט טוב.

Grivot – Echézeaux – grand cru 2011
היין הכי מוכן לשתייה מבין כולם. למרות שהיו אחרים שטענו שהוא עדיין סגור. אבל מה הם מבינים? הוא נותן את כל הוון-רומנה אבל כמו ה Beaux Monts של גריבו נדמה שגם הוא נמצא באמצע. לא גראנד קרו גדול. אולי פרמייה טוב. לא יודע. הוא כל כך מוכן לשתייה שזה אפילו קצת מאכזב. עכשיו הוא טוב. טאנים עגולים. חמיצות טובה. הכל שם אבל חסר וואוו. מורכבות. תפתה אותי. תרגש אותי. אל תפתח ישר את הרגליים. אני אוהב שהיינות שלי עושים לי כאב בייצים.

Arlot – Romanée-St-Vivant – grand cru 2011
קפיצת המדרגה האמתיתי מפרמייה קרו לגראנד קרו התרחש כאן. אי אפשר לטעות. יש שאמרו שזאת החלקה שמדברת. אני אומר גם החלקה וגם היצרן. פצץ של יין. בעל פוטנציאל התיישנות מטורף. מסתוריות. הוא משאיר את הקלפים קרוב לחזה. מתובל בפה ובעל שכבות על גבי שכבות. ואם כל זה הוא עדיין מאוד סגור. יש לו עוד כל כך הרבה לתת. לקנות שישיה לשים בצד. (זה היה בצחוק, כן? 1700 ש”ח בקבוק, כן?)

Domaine Leroy – Vosne-Romanée 1er cru Beaux Monts 2011
יין מחוזר. סירחון מארץ הסירחונות. אי אפשר לגעת. אי אפשר לקרב לאף. הרחתי כמה יינות מסריחים כבר בחיי, אבל זה עולה על כולם. אחרי סיחרור של חצי שעה בכוס זה רק התחיל לעבור. ואז הגיע האגרוף המפורסם. ההוא שלבוש בכפפת משי. על המכה הראשונה אתה על הרצפה. אי אפשר לקום חזרה. לא רוצים לקום חזרה למציאות. יין למזוכיסטים אמיתיים. באמת יין יוצא דופן. לא דומה לשום דבר אחר שטעמתי. לא אגזים ואומר שהיין הזה הוא פנומנלי. חוויה אדירה.

Grivot – Richebourg – grand cru 2011
ללא ספק הגריבו הטוב ביותר בערב. נקי מאוד. מורכב. פרי בשמיים וסיומת שלא נגמרת. עגול. מאוד הדוניסטי. יש לו הכל. אין מה להגיד יין יוצא מן הכלל. הבעיה היחדיה שלו, שהוא בא אחרי Leroy ולפני DRC.

Domaine La Romanee Conti- La Tâche – grand cru 2011
הנה רשמי הטעימה שלי שכתבתי במהלך הטעימה על היין: “כבר באף… סיומת לא נגמרת… אגדה… אשכולות שלמים… כל הגפנים… דרקונים ואש…” תודו שזה לא בדיוק התיאור שחשבתם לקרוא על לה טאש, אבל זה מה שיצא. הרי זה לא מעניין אם הפרי שלו אדום תות או אדום דובדבנים. אם יש יותר עור או עלי תה. כוס אמק, זה לא מעניין.
היופי של DRC שהוא לא מוותר על עשייה “קיצונית” כמו של לרואה ופריירה קוך מצד אחד, ומצד שני הוא מביא את הטוהר, הפרש והנקיון של דה מונטי וקטריד. הוא השילוב המושלם של 2 אסכולות בורגון.
יש שיגידו שזה היכולות של היקב לבטא את הטרואר הנפלא שברשותו. אחרים יגידו שיש לו יתרון של 200 שנות נסיון על היקבים האחרים. אבל DRC הוא DRC. הוא באמת רמה אחת מעל כולם.
זה ה DRC השליש שלי בחיי. לכולם הגעתי מוקדם מידי. לא מוכן. כל אחד מהם היה חוויה פילוספית בפני עצמה. מסע אישי. זהו הפרי האסור של בורגון. וככזה, הוא נוגע בשלמות האלוהית על פני האדמה.

Domaine Jean Grivot Richebourg Grand Cru 2011 #wine

A post shared by Wineblog.co.il (@zacki_rose) on

כל היינות מיובאים ע”י יינות בורגון.

Close